בנימין וולקן נ' חשיפה-תקשורת המונית בע"מ

החלטה

1.בפנינו בקשה דחופה שהגישה המבקשת ביום 12.6.13 לעיכוב בצוע פס"ד (מיום 9.5.13).

טוענת המבקשת ביחס לנטען בהליך עצמו, ונסמכת על ההלכה לפיה על ביה"ד לשקול את סיכויי ההצלחה בערעור ואם ניתן יהיה להשיב המצב לקדמותו.

לטענתה, סיכוייה טובים משטעה ביה"ד בקובעו כי המשיב שכיר ולא עצמאי וכי עבד במשרה מלאה, כשביה"ד התעלם מדוחות נוכחות, מנזקים שגרם המשיב ומחוסר תום לבו. קיים ספק כבד וממשי ביותר שאם תזכה – לא יוכל המשיב להשיב לה הכספים, משככל הידוע לה מצבו הכלכלי של המשיב בכי רע.

משכיום שמיעת ערעור מתקיימת במהירות רבה יחסית (מס' חודשים לכל היותר) לא יגרם למשיב נזק אם יעוכב בצוע פסה"ד ומנגד, אם ינקטו נגדה הליכי הוצל"פ יגרם לה נזק רב, עד שיקשה עליה לשלם שכ"ע לעובדיה. לחלופין, עתרה להורות על הפקדה בקופת ביה"ד.

לבקשה צורף תצהיר מנהלה.

2.בתגובת המשיב מ- 2.7.13 עתר המשיב לדחיית הבקשה.

פסה"ד ניתן ב- 9.5.13 ורק ב- 24.6.13 הוגש הערעור (באחור כהתנהלותה בהליך).

הכלל הוא כי בעל דין זכאי להנות מפרות זכייתו ורק במקרה חריג ונדיר יינתן עכוב בצוע, ודאי כשעסקינן בפס"ד כספי.

המבקשת לא הוכיחה/צרפה ראיה לטענותיה.

סיכויי המבקשת דלים ביותר. ובאשר לנזק – טענה כוללנית וסתמית. לא יגרם לה נזק, ודאי לא בלתי הפיך.

3.ולהכרעה –

פרטנו לעיל בקציר האמר טענות הצדדים ונקדים אחרית לראשית, משהבקשה ראויה לדחייה:

א.בקשה לעכוב בצוע תוגש לערכאה שנתנה את פסה"ד – רק אם טרם הוגש ערעור. משהבקשה הוגשה ביום 12.6.13 והערעור הוגש (כטענת המשיב) ביום 24.6.13 – גם עפ"י תקנה 467 לתסד"א (כתיקונה מאפריל 2013) – תידון הבקשה בביה"ד קמא.

ב.צודק המשיב בטענתו כי לעיכוב בצוע פס"ד, ודאי פס"ד כספי – מוטל על המבקשת נטל לשכנע כי יש לחרוג מהכלל (בדבר בצועו של פסה"ד).

הטענה הסתמית כי יש בלבה של המבקשת חשש כבד – אין בה די, ודאי כשלא ביססה טענתה בראיות (מספקות). כך, באשר לטענה ביחס למשיב, כך ביחס למבקשת עצמה (ולא נהיר מדוע "משליכה היא יהבה" על הליכי הוצל"פ שינקטו נגדה – שהרי עליה לבצע את שהורה פסה"ד). אין די בטענה בעלמא.

ובאשר לסיכויי הערעור – ביה"ד שמע העדויות, התרשם מהן ומהראיות שהובאו בפניו ונתן פסה"ד.

כן עולה מטיעוני המשיב כי המבקשת הגישה ערעורה, לכאורה לאחר חלוף המועד לכך.

גם בכך יש כדי לדחות הטענה ביחס לסיכויי הערעור.

ג.הנה כי כן – משלא שוכנענו כי טובים סיכויי הערעור או כי יגרם נזק למבקשת מבצועו, או כי בצועו וקבלת הערעור אח"כ, יהפוך ההשבה לבלתי אפשרית, ומשעסקינן בפסה"ד שמשמעותו כספית – אין לנו אלא לדחות הבקשה.